<h1>סידור רבינו סעדיה גאון</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ולא נושאין דבר ברחובות ובמבואות המפולשים ואפילו סודרים וטבעות שיש עליהן חותם אסור לשאת.
<h2>דף יא.</h2>
ואסור לקרוא לאור נר השבת.
<h2>דף יב.</h2>
ומותר לבקר חולים ולנחם אבלים ולעיין בעניני הצבור, אבל בשום פנים לא בענינים פרטיים העתידים להיות אלא רק לספר מה שעבר.
<h2>דף יז:</h2>
ואסור שיהיה לנו שותף גוי שימכור ויקנה בשבילנו בשבת, אבל למסור כלי לאומן כדי שיתקנהו בזה אין איסור.
<h2>דף כא:</h2>
והחג הששי חנוכה, ומצוותיו הן להדליק נר על פתח כל דירה שלנו, מן ליל כ"ה כסליו עד סוף שמונה ימים, והמהדר ישים נר לכל נפש מאנשי הבית. ומניחים את הנר הזה למי שהוא גר למטה על פתח דירתו מצד שמאל לנכנס, ולמי שגר בעליה מניחים את הנר הזה בחלון שהוא מעל לרחוב, ואם זה אי אפשר לו יעמיד שולחן במיוחד ויניחן עליו. ואסור להשתמש בהן ולבדק כסף לאורן. ואותו היום מח' ימים אלה או שני הימים שהם חלים בשבת צריך להדליק תחלה נר חנוכה ואחר כך נר שבת, כי אם התחיל בנר שבת אסור לו להדליק דבר אחר כך.
<h2>דף כג.</h2>
והמדליק נר חנוכה בלילה הראשון צריך לברך ג' ברכות והן ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קדש' במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם שעשה נסין לאבותינו בזמן הזה ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. והרואה אותו מברך שתי ברכות שעשה ושהחיינו, וביתר הלילות המדליק מברך שתי ברכות להדליק ושעשה, והרואה מברך שעשה בלבד.
<h2>דף כד.</h2>
ובתפלה אומרים בברכת מודים, על הנסין והתשועות והמלחמות והפדות והפרקן שעשית עמנו ועם אבותינו בימים ההם ובזמן הזה בימי מרדכי ואסתר כשעמד עליהם המן הרשע להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ושללם לבוז ואתה ברחמיך הרבים היפרת את עצתו וקלקלתה את מחשבתו והשבות לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ ועל כלם.
ובתפלה מוסיפים בברכת מודים על הנסין והגבורות והתשועות והמלחמות והפדות והפרקן שעשיתה עמנו ועם אבותינו בימים ההם ובזמן הזה בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמנאי ובניו כשעמדה מלכות יון על עמך לשכחם את תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדתה להם בעת צרתם ורבתה את ריבם ודנתה את דינם ונקמת את נקמתם ומסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים בכף צדיקים ומזידים בכף עושי תורה ולך עשיתה שם גדול וקדוש ולעמך ישראל עשיתה תשועה גדולה ופרקן ואחר כך נכנסו עמך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך ועל כולם תתברך ותתרומם [ויש מוסיפים בו] וקבעו שמונת ימים הלל והודאה לשמך כשם שעשית נסין לראשונים כך תעשה לאחרונים ותושיענו בימים האילו כבימים ההם ועל כולם. וכן אומרים בברכת המזון בנודה לך. וכעין זה אומרים ג"כ במוסף של שבת וראש החדש שבחנוכה, ולא יגונה זה מפני שחנוכה אין לה מוסף אלא חייבין לומר על הנסין בכל תפלה שמתפללים בחנוכה.
אבל ראיתי דבר מפסיד שאנשים מזכירים את השבתות ואת המועדים וראשי החדשים בפיסקה הראשונה ואומרים רצה והנחיל לבניהם, ואין לזה עיקר ואם אומרים כך הרי זה קרוב להפסד. אבל האומרים מלך מחיה כל בטל בקיץ ומלך מחיה כל בגשם בחורף, אע"פ שלשניהם אין עיקר, אם אמרום אינם מזיקים. וכן המוסיפים בשאלת הגשם ותקרא לעמך שנת גאולה וישועה, אם אמרו כך זה מזיק, מפני שמעבירים את התפלה מענין הפרנסה לענין הגאולה ויהיה זכר השנה דבר טפל.
ואנחנו חייבים להתפלל בכל ראש חדש ארבע תפלות. תפלת הלילה ושחרית ומוסף ומנחה. ומזכירים ר"ח בברכת רצה בשלש התפלות בזה שאומרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא כפי שרשמנו בברכת המזון. ואין לו קידוש על היין.
ומי ששכח להזכיר ראש חדש או מועד ברצה וחנוכה ופורים במודים ואח"כ נזכר בהם לפני גמר התפלה, אינו צריך לחזור מתחלת התפלה אלא מן רצה, אבל אם כבר גמר את תפלתו ונתן שלום, חוזר מתחלת ה' שפתי תפתח. — ומי ששכח להתפלל את תפלת התענית במקומה בשומע תפלה ואח"כ נזכר, מצרפה לבקשה שהיא אחרי שמונה עשרה, לפני יהיו לרצון אמרי פי, ואם כבר גמר את תפלתו ונתן שלום, אינו צריך לחזור על שום דבר.
<h2>דף כד:</h2>
ואם עשרה אנשים התפללו ביחד בליל שבת, אע"פ שבתפלת הלילה אין מנהג שיעבר החזן לפני התיבה, אבל בליל שבת המנהג שיעבר לפני התיבה ואומר ברכה מעין שבע הברכות והיא ב' אתה ייי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו האל הקדוש שאין כמוהו המניח לעמו בשבת קדשו כי בם רצה להניח להם לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו כי הוא משים שלום מעון הברכות ואדון השלום מברך השבת ומקדש שביעי ורצה והניח בקדשה לעם מדַשני ענג זכר למעשה בראשית אלהינו ואלהי אבו' רצה במנוחתנו קדשנו במצותיך [וגו' עד] ב' אתה ייי מקדש השבת. ולפני כן הוא פותח לציבור ויכלו וקוראים את ג' הפסוקים ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי וג' ויברך אלהים את יום השביעי וג'. ובברכה הזאת שהחזן אומר בליל שבת אינו רשאי לצרף בה עם השבת לא יו"ט אם חל להיות בה שיאמר והנחילנו בשמחה שבת ומועדי קדשיך ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים, ולא ראש חדש שיאמר מקדש השבת וישראל וראשי חדשים, ולא יום כפור שיאמר מקדש השבת וישראל ויום הכפורים, אלא מקדש השבת בלבד, כי אם יחול יו"ט או ראש חדש או יום כפור בחול אין ממצותו שיאמר החזן איזה דבר ואינו עובר לפני התיבה במעריב כלל.
<h2>דף כה:</h2>
לפני שקיעת החמה ביום הששי חייבים להדליק נר לשבת, ורובינו מברכים עליו להדליק נר השבת.
<h2>דף לה:</h2>
ובצאת שלשה כוכבים הוא זמן מוצאי שבת ומתפללים בו מעריב וקוראים לפניו קריאת שמע, ויש מצרפים את זכר ההבדלה בכל ברכותיה.
<h2>דף נז.</h2>
ולא נושאין דבר ברחובות ובמבואות המפולשים ואפילו סודרים וטבעות שיש עליהן חותם אסור לשאת.
ולנשים אסור לצאת בתכשיטין שעליהן אל השווקים והרחובות ואפילו בטבעות שיש עליהן חותם.
<h2>דף קט:</h2>
ואסור לאכל בשבת שום תרופה כגון מעוגות ו"איארג'את", ולא שותין שום תרופה כגון תבשיל ה"אפתימון" או ה"הלילג"', אבל מותר לאכול "ג'לנג'בין" ולשתות "סכנג'בין" וכיוצא בהם, כללו של דבר כל מה שהוא מאכל בריאין מותר לנו לאכל לרפואה.
<h2>דף קיג:</h2>
ולא ממהרין ללכת אלא לשם מצוה.
<h2>דף קטו.</h2>
ואסור להכין מקודש לחול את המאכלים שהכנתם מותרת כגון לפרד רמונים ולפצע אגוזים ולקרר מים.
<h2>דף קטז:</h2>
ורבים ממנו קוראים אחרי תפלת מנחה בשבת את שלשת הפסוקים האלה וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ייי צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. וזה יפה, והוא מפני שאומרים כי משה רבנו נפטר באותו זמן, ולכן צוו חז"ל שנלמד בו אבות, והמתנדב (ללמוד) מוסיף קנין תורה ויראת חטא.
<h2>דף קיט:</h2>
ותמיד כשאומר החזן יתגדל צריך הוא לכרוע ארבע פעמים, כשהוא אומר את ד' הדברים האלה. שמיה רבה הראשון ובית ישראל ויתברך ושמיה דקודשא בריך הוא. ואם ירצה להוסיף ולכרוע גם בעושה שלום, מותר.
<h2>דף קלב:</h2>
וילד שמילתו חלה בשבת מלין אותו, במה דברים אמורים שהוא יום השמיני, אבל חוץ מזה אין מלין לא בשבת ולא ביום טוב.
<h2>דף קלז:</h2>
ועוד ברכת המילה. המוהל מברך כשהסכין בידו, לפני שיתחיל לחתך דבר מן הערלה ב' א' י' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה. אח"כ חותך את הערלה ופורע ואחד הנמצאים מקריא לפני אבי הילד ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניס בבריתו שלאברהם אבינו. [והנמצאים שם אומרים] כשם שהכנסתו למילה כך תכניסהו לתורה ולחפה ולמעשים טובים. [והמברך מברך] ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי יהי חלקנו להציל ידידות שאריתנו משחת ב' א' ייי כורת הברית. אח"כ מתפלל בעדו וקורא לו שם בתפילה תשתלח אסותא דחיי ודרחמי מן קדם מימרא דשמיא לאסאה לפלוני בר פלוני יסי יתיה מימרא דשמיא וירחם עליה ויתסי כמי מרה על ידי משה במדברא וכמיא דיריחו על ידי אלישע ותהא קיצא לעקתיה ולרחמא עליה כן תקרב אסותיה בעגלא לחיים ואמרו אמן.
<h2>דף קמז:</h2>
ואסור לטפל בחולה בתרופה אבל להקיא בעזרת היד מותר.
<h2>דף קנ.</h2>
ומותר לבקר חולים ולנחם אבלים ולעיין בעניני הצבור, אבל בשום פנים לא בענינים פרטיים העתידים להיות אלא רק לספר מה שעבר.
